השנים 2007-2009 ייזכרו כשנים קשות לחברת אברות תעשיות. אברות מקיבוץ בארות יצחק מתמחה בציפוי ועטיפה חיצונית ופנימית של צנרת פלדה. את הרבעון הראשון של השנה סיכמה בהפסד של 15.7 מליון ₪, לעומת הפסד של 2 מליון ₪ ברבעון המקביל ב-2008, ועם הערת "עסק חי" בדוחות שלה. נוסף על כל הצרות, לאחרונה הודיעה החברה כי ככל הנראה לא תעמוד בתשלום הקרוב למחזיקי האג"ח – 11 מליון ₪ שעתידים להיפרע בתחילת אוגוסט 2009 – וכי היא מתכוונת לכנס בקרוב אסיפת מחזיקים לקראת הסדר חוב.

אבנר גפני הוזעק לפני כמה חודשים לכיסא יו"ר החברה, בניסיון לייצב את מצבה הכספי. גפני פצח במהלכים שמטרתם לנסות להביא לפיתרון. ראשית, מציין אבנר כי הנהלת החברה הוחלפה במנהלים בעלי ניסיון במצבי משבר. כמו כן הוחלט למזג את אתרי הייצור במגדל העמק (פלעד) ובבארות יצחק למרכז אחד. נוסף על אלה ביצעה החברה קיצוצים נרחבים והתיעלות בהיקף של מליוני שקלים, ובהם קיצוצי שכר, פיטורים, הקטנת עלויות מול ספקים ונותני שרות וביטול כמעט מוחלט של השעות הנוספות.

אבנר חולק איתנו את התובנות העיקריות שלו מן המפנה שחולל בחברה:

·         הישרדות כאסטרטגיה: בזמנים רגילים חשיבה אסטרטגית עוסקת בהתפתחות, צמיחה וחיפוש אחר כיוונים עסקיים חדשים, מתוך כוונה להגדיל את הרווחים והצמיחה. במשבר עמוק ההישרדות הופכת לאסטרטגיה בפני עצמה.

·         הקרבת העתיד למען ההווה: שאלת תזרים המזומנים הופכת לשאלה המרכזית. אם יש לך קו ייצור שהרווחיות בו גבוהה אבל הוא מצריך השקעה גדולה, ייתכן שהצעד ההגיוני בימי משבר הוא לוותר עליו, למרות הכדאיות הכלכלית. אתה בעצם מקריב את העתיד למען ההווה בשביל לשרוד. כמו כן, המדד להצלחת ההנהלה הוא המשך קיום העסק. במצב רגיל מודדים את העסק על פי רווחיות. במשבר היעד המרכזי הוא המשך קיומה של החברה.

·         מנהל עם ניסיון: אחת התובנות הכי חזקות שיש לי היא קיום מדד שמנבא איזה מנהל יצליח להתמודד עם משבר. המסקנה החד-משמעית היאץ שמנהל שסיכוייו להצליח להתמודד עם המשבר גבוהים הוא מנהל שכבר חווה מצבי משבר בעבר. לכן, גם בכובע הראשון שלי כיו"ר החברה הציבורית אברות, וגם בכובע השני שלי כשותף ומנהל בחברת הייעוץ של ברזלי, אני ממליץ למנהל חברה בקשיים, שלא חווה משברים בעבר, להחזיק לידו מישהו ש"כן היה שם". ניתן בהחלט להשתמש לצורך זה בליווי חיצוני של יועצים שהתמחו בטיפול בחברות בעתות משבר.